פסק-דין בתיק ע"פ 30225/06

פתח דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא א' כהן), מיום 15.2.06, בת"פ 3991/04, במסגרתו הורשע המערער בביצוע עבירה של לקיחת שוחד - לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית-משפט קמא השית על המערער את העונשים שלהלן: ששה חודשי מאסר בפועל, ששה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 50,000 ש"ח.

עיקר ממצאי הכרעת הדין

2.         העובדות בגינן הורשע המערער פורטו בהרחבה בהכרעת-דינו של בית-משפט קמא. בתמצית יאמר, כי המערער, ששימש כתברואן במחלקה לרישוי עסקים בעיריית ירושלים, הורשע בכך, שהציע לבעל תחנת דלק שנפתחה ללא רישיון עסק, כי  ישלם לו שוחד, ובתמורה יעלים עין מהעדר הרישיון ויפעל לעיכוב הוצאת צו לסגירת התחנה. ביום 19.7.01 הגיע בעל התחנה (להלן - המתלונן) למשרדו של המערער ומסר לו 1,000 ש"ח כתשלום ראשון במסגרת השוחד, בתמורה להעלמת העין האמורה. את התשלום האמור ביצע המתלונן, כשהוא מצויד במכשיר הקלטה אשר התקינה המשטרה על גופו, זאת לאחר שעדכן את המשטרה, בעצת עורך-דינו, על בקשת השוחד שהופנתה אליו.

            אין מחלוקת, כי בתיקו של המערער נמצא הכסף המסומן שהובא למשרד על-ידי המתלונן. בית-משפט קמא קיבל את גרסתו של המתלונן, לפיה הניח את הכסף בתיקו של המערער, על-פי בקשתו של האחרון, זאת במסגרת הצעת השוחד שהועלתה על-ידו. בית המשפט דחה את גרסת המערער, לפיה הוכנס הכסף לתיקו שלא בידיעתו.

טענות המערער

3.         לעניין הכרעת-הדין, מלין המערער על כך שבית-משפט קמא סמך את ההרשעה על  עדויותיהם של המתלונן ובנו, שלחובתם עבר פלילי, ואשר על-פי הנטען העלילו עליו מתוך רצון לנקום בו. עוד טוען המערער, כי בית-משפט קמא התעלם מסתירה מהותית בעדותו של המתלונן, בכל הנוגע לשאלה, כיצד הועבר הכסף לתיקו של המערער. בנוסף טען המערער, כי הקלטת השיחות "בושלה", מתוך מגמה להפליל את המערער. כן נטען, כי בחקירת המשטרה נפלו פגמים, עת נמנעו החוקרים מלחקור את המתלונן בעניין חילופי הדברים בינו לבין המערער, והסתפקו בהקלטת השיחות. לגרסת הסניגוריה, התשתית הראייתית שהובאה לפני הערכאה הדיונית, אינה יכולה להוביל למסקנה חד-משמעית, לפיה המערער ביקש וקיבל שוחד.

4.         באשר לערעור על גזר הדין - טוען ב"כ המערער כי העונש שהושת על מרשו, חמור, ויש מקום להקל בו, זאת בהתחשב בנסיבות הבאות: בעובדה שמדובר באדם בן  45 ללא עבר פלילי, בעיכוב של כשלוש שנים בהגשת כתב-האישום, בחלוף כחמש שנים מאז האירועים ובעובדה שהלה הושעה מעבודתו ואף איבד את מקום עבודתו בגין הרשעתו.

עיקר טיעוני המשיבה

5.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור על ההרשעה. לדידו, הכרעת-הדין של בית-משפט קמא מבוססת דיה, מפורטת, הגיונית ואין מקום להתערב בממצאיה העובדתיים, מה גם שהיא נסמכת על הקלטת שיחותיו של המתלונן עם המערער. כן טען ב"כ המשיבה, כי אין מקום להתערב בעונשו של המערער, בהיותו עונש קל- יחסית בנסיבות העניין.

דיון

6.         בחינת חומר הראיות הקיים, לרבות שמיעת הקלטות בשפת המקור ועיון בתמלילים, מביאנו למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

מן הקלטת הראשונה עולה, כי המערער ידע היטב במה המדובר, עת ניהל שיחה עם המתלונן. עוד ברור, כי השיחה האמורה הייתה המשך טבעי לשיחה מוקדמת בין השניים. המערער לא נשמע מופתע כלל כאשר אמר לו המתלונן, כי בנו [של המתלונן] הסכים לדרישותיו של המערער. עוד נמצא, כי המערער אף טרח ליידע את המתלונן בדבר פעולתו של פקיד, שתפקידו לנקוט אמצעים כנגד תחנות דלק הפועלות באופן לא חוקי, וכי הוא [המערער] יעשה הכל על-מנת שהמתלונן ובנו לא ייפגעו. בהמשך לדברים אלה, אמר המתלונן למערער "הנה אני שמתי לך אותם בתיק" והמערער, מבלי לברר במה מדובר, השיב "אוקי, בסדר", כהמשך ישיר לשיחה בין השניים. כאמור, אין חולק, כי בתיקו של המערער נמצא סכום הכסף שמקורו במתלונן.

הקלטת השיחה הטלפונית שקיימו המתלונן והמערער לאחר המפגש האמור, מבהירה את התמונה, ומסירה כל ספק בדבר קבלת השוחד. בשיחה זו העלה המתלונן את עניין התשלום, ואילו המערער קטע את דבריו במלים אלה: "אני לא יודע, אני לא ראיתי אותך, לא שמעתי אותך, אל תדבר אלי כך עכשיו, אני לא יודע על מה אתה מדבר, לא לדבר בטלפון". מיד לאחר מכן, מסיים המערער את השיחה. תגובה זו אינה מתיישבת עם גרסת המערער, לפיה לא הבין במה דברים אמורים. אילו לא ידע המערער במה מדובר, תגובתו הייתה שונה. תגובתו האמורה, מחזקת את המסקנה כי הוא ידע שמדובר בתשלום כספי שוחד.

7.         הסנגור המלומד עשה את המיטב ואת המירב עבור המערער, ומנה את הסתירות והתמיהות העולות מהעדויות. אכן, נפלו אי אלו סתירות בדבריו של המתלונן, וכן אפשר שחקירת האירוע לא הצטיינה ביעילות, ברם אין באלה כדי לאיין האמור לעיל או לעורר ספקות, אשר די בהם כדי להביא לזיכויו של המערער. לא מצאנו, על-כן, עילה להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנות של בית-משפט קמא, שהסתמכו, בין השאר, על התרשמותו מן העדויות, על מציאת הכספים בתיקו של המערער ועל הקלטת שיחותיו של הלה עם המתלונן.

8.         באשר לערעור על גזר הדין - נטילת שוחד על-ידי עובד ציבור, הנה עבירה שהחברה אינה יכולה לגלות כלפיה סלחנות. יש בעבירה זו משום השחתת המידות וערעור אמון הציבור ברשויות, ועמדה על הדברים בהרחבה הערכאה הדיונית בגזר-דינה. נוכח חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, העונש שהושת על המערער אינו חמור כלל ועיקר, ולא מצאנו, אפוא, כל עילה להתערב בו.

9.         סיכומם של דברים - דין הערעור - על שני חלקיו - להידחות.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.7.2006 בשעה 08:30, בבית המעצר של משטרת המחוז, במגרש הרוסים בירושלים.

ניתן היום, כ"ב בסיוון תשס"ו (18 ביוני 2006), בהעדר הצדדים (על-פי הסכמתם).

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לצדדים, בדואר רשום.